אנשים רבים נופלים במבחן התוצאה: אם הם לא מצליחים להשיג משהו שהם הציבו לעצמם כמטרה, הם חווים תחושה של כשלון ומתאכזבים, במקרה הטוב, או נשברים ומתייאשים במקרה הרע. היעדים שאנו מציבים לעצמנו בחיים נתפסים בעיני רבים כייעוד העיקרי שלנו בחיים או כסיבה לקיומנו, ואי השגת היעדים מתפרשת ככישלון. אנחנו בוחנים את עצמנו בתוצאות חיצוניות: עבודה, משפחה ורכוש וקמים בבוקר (ולפעמים לא כל כך רוצים לקום) בשביל לעמוד ביעדים החיצוניים האלה. בכך אנחנו מפספסים את העיקר!
תורות (נסתר) רבות מלמדות אותנו שהנשמות מגיעות לעולם הפיזי על מנת ללמוד שיעורים מסוימים, או לעשות תיקונים בשפת הקבלה. כלומר, הייעוד האישי של כל אחד מאיתנו הוא קודם כל ייעוד פנימי: צמיחה, גדילה ומודעות גוברת. אנחנו קמים בכל בוקר בשביל ללמוד על עצמנו משהו נוסף, בשביל להוכיח שלמדנו ובשביל להיות אנשים טובים יותר, וכל מה שסביבנו הוא אמצעי לתיקונים, כולל ה"כישלונות". היעד העיקרי שלנו הוא פנימי וזה המבחן היחיד שאנחנו צריכים לעמוד בו.
בראיון שפורסם בעבר אמר דורון שפר: "הייתה אכזבה מסוימת (שהוא לא הצליח להתקבל ל NBA), אבל מה שהיה הכי חשוב לי, זה לדעת שעשיתי את המקסימום. לעשות עד הסוף את הדבר שאני מאמין בו, יהיה אשר יהיה, אהיה אשר אהיה. יותר חשוב מהתוצאה עצמה. ... רוחניות בשבילי, זה לעשות משהו באהבה. לבשל, לנקות את הרצפה, לשחק כדורסל, לעבוד בבורסה ולהרוויח מיליונים, לשבת במנזר. ... זה לא שאם אני עולה לשחק אז אני לא רוצה לנצח או לקלוע. יש כמיהה לרקוד על המגרש, אבל אין תלות בתוצאה, במחר הזה שכל כך מפחיד והחיים שלנו קמים ונופלים על מה יהיה אם ניכשל ואם נפסיד."
לא צריך להאמין בגלגול נשמות בשביל להתחבר לרעיון שהעיקר זו ההתקדמות הפנימית: אהבה עצמית, בטחון עצמי, היכולת לתת ולקבל, סבלנות וסובלנות וכו'. להיות הכי טובים שאנחנו יכולים, להיות שלמים עם עצמנו ולהתייחס לתוצאות החיצוניות בפרופורציה הנכונה. אנחנו יכולים להיות אחראים על עצמנו בלבד. ולגבי התוצאות החיצוניות - לייקום יש דרכים משלו. פתגם ידוע אומר: "החיים לא תמיד נותנים לך את מה שאתה מבקש, אבל הם תמיד נותנים לך את מה שנחוץ לך". אנחנו לא תמיד מקבלים את מה שאנחנו רוצים. אבל, אם נצמד לייעוד הפנימי שלנו ולא לתוצאות ואם נשתמש במה שנראה ככישלון על מנת "לגדול", נמצא את האושר כבר לאורך הדרך ולא רק בסופה! היעדים שהצבנו לעצמנו עשויים להתגלות כלא מתאימים עבורנו (בשלב שבו אנחנו נמצאים או בכלל) והאושר עשוי להתגלות במקומות שלא חשבנו עליהם.
לפני כשלוש עשרה שנים, לאחר שנת לימודים אחת, עזבתי את לימודי התואר השני במכון ויצמן. מאז ומתמיד "סומנתי" כמי שהתואר ד"ר או פרופסור יתנוסס ליד שמה. אבל הלימודים - הנושא והשיטה - לא התאימו לי, ולאחר התחבטויות, ייסורי נפש ונהרות של בכי, עזבתי את הלימודים. התגובות הראשונות של הסובבים אותי היו תגובות של אכזבה ותדהמה ואני רציתי להסתתר בבור הכי עמוק שיכול להיות. אבל בלב הרגשתי חופשייה. היום אני יודעת שהמשבר ההוא היה תחילתו של שביל חדש, שהוביל אותי למקום הטוב שבו אני נמצאת היום.
אי אפשר לחיות בלי יעדים, גם "חיצוניים". היעדים הם סימני דרך במסע שלנו. אבל, לאורך כל הדרך חשוב לזכור שהצלחות וכישלונות הם בסך הכול אמצעי לחידוד המודעות האישית ושהיעד העיקרי שלנו הוא היכולות הפנימיות. ההצלחה נמדדת בעלייה בדרגת המודעות.
הצלחת? נכשלת?
מי קבע את הקריטריון?
מדוד את עצמך על פי אתמול. גדלת?
המאמר לקוח מתוך גיליון מס' 4 של "ברומו של איזון" - הייעוד האישי.
מרצה למחשבים ומנחה סדנאות מודעות. sarit@e-zoon.co.il
